מאת מיכל קירש © 2019 Kirsh Michal
אתר Hope Herbs ולקריאה על פורמולות ותמציות צמחי מרפא
סרטון אנימציה קצר על צמחי מרפא ותמציות צמחים המכונות טינקטורה.
רפואת צמחים קיימת מאז קיומו של המין האנושי. למעשה, היא לא שמורה רק לשימושו של המין האנושי, גם בעלי חיים משתמשים בצמחים. מי מבנינו שהנו בעלים של כלב, בוודאי מכיר את הסיטואציה בה הוא אוכל דשא ומקיא אחר כך, כאילו על מנת לנקות את מערכת העיכול.
יש הרבה מיתוסים סביב רפואת הצמחים, והם נעים בין תפיסה שמדובר במעשיות בלתי אמינות, לבין גישה כי טיפול בצמחים הוא במהותו טיפול מזיק. אז כדי להסביר קצת במה מדובר, להלן "מפת רפואת צמחים" בסיסית.
רפואת צמחים מודרנית נשענת על שתי רגליים: גישות מסורתיות, ומחקר מדעי וקליני מודרני.
את הגישות המסורתיות ניתן לחלק לשני חלקים מרכזיים, בהם רפואת צמחים עממית המבוססת על ניסוי ותהייה בני אלפי שנים, ורפואת צמחים המבוססת על פילוסופיות ותמות רפואיות מאורגנות שנוצרו לאורך ההיסטוריה.
במסגרת הזרם העממי, נוכל למצוא את ה"מכשפות", או לפחות נשים מיילדות ואמהות שדאגו לשלום המשפחה והקהילה שלהן באמצעות שימוש בצמחים, באופן הנשען על ידע מעשי העובר מאם לבת. נוכל למצוא את השמאנים וילידי היבשת האמריקאית, וכן את כל מי שעשו שימוש רפואי בצמחים עונתיים במרק או בחליטה כי השימוש היה ידוע בקהילה שלהם. ידע זה עבר מפה לאוזן, וידוע בכינויו, לעיתים קרובות בלעג, "רפואת סבתא”.
במסגרת הזרמים הרפואים ההיסטורים, המבוססים על פילוסופיה מגובשת ותפיסת עולם מוסדרת וכתובה, נוכל למצוא את הרפואה הסינית, הרפואה ההודית, הרפואה היוונית-ערבית, וזרמים נוספים שהתפתחו מגישות אלו. בבסיס זרמים אלו, נמצאת גישה מורכבת ביחס לגוף האדם והקיום האנושי, התופסת את האדם כייצור מורכב שחלות עליו השפעות מגוונות, פנימיות וחיצוניות. כל גישה מפרטת בדרכה, את התפיסה המאפיינת אותה ביחס לבריאות וחולי. מאחר ומדובר בשיטות שנולדו לפני הולדת המדעים המדוייקים, ומושגים הדנים בצורה מודרנית באנרגיות כפי שמקובל היום בביולוגיה, כימיה ופיזיקה, לא היו קיימים. לכן עולם המושגים המסורתי נשען על תיאורים אנרגטים שונים, חוויתיים ולפעמים צבעונים יותר, אך מעמיקים וסדורים בדרכם.
לצד כל אלו, העשורים האחרונים הולידו מחקר עשיר ופורה, הבוחן מצד אחד חומרים פעילים בצמחים וכיצד הם עובדים בתנאי מעבדה, ומהצד השני בוחן השפעות קליניות על מושאי טיפול אשר נוטלים צמחים. גילויים אלו, הביאו את תעשיית התרופות לאמץ חומרים פעילים שונים מעולם הצמחים ולפתח מהם תרופות, כדוגמאת אספירין שהחומר הפעיל שלו (חומצה סליצילית) בודד מצמח הערבה ומהצמח Filipendula ulmaria, דיגוקסין (שמשמש לטיפול בהפרעות קצב לב) אשר בודד מהצמח Digitalis, אטרופין שבודד מהצמח Atropa beladona, כינין (שבעבר היווה את הטיפול המרכזי במלריה) מהצמח Chincona, מורפין (משכך כאבים וחומר נרקוטי) שבודד מהצמח Papaver somnifera, קולכיצין (תרופה לטיפול במחלות קשות כמו קדחת ים תיכונית) שבודד מהצמח סיתוונית Colchicum, וכן הלאה. בקרוב, יש לשער יאומץ צמח הקנאביס, וחומרים קנבינואידים יוכלו להימכר כתרופה לכל דבר ועניין. ניתן לומר שעולם התרופות רווי בחומרים שמקורם הוא צמחי.
אם כך, מדוע להשתמש ברפואת צמחים ולא להצמד לתרופות? הסיבות לכך הם מרובות ומגוונות, וניתן לומר שהן ראשית בריאותיות, אך גם פוליטיות. צמחים אינם מכילים רק חומר פעיל אחד אלא מגוון של חומרים פעילים אשר מגבים זה את פעילותו של זה. לדוגמה, אם נקח חומצה סליצילית, הרי שהיא עלולה ליצור כיבים במערכת העיכול, ולכן שימוש ארוך טווח בה צריך להיות מגובה לעיתים קרובות בתרופה אחרת כמו אומיפרדקס, לבל יווצרו כיבים ודלקות במערכת העיכול העליונה. הצמח Filipendula ulmaria לעומת זאת, מכיל מגוון חומרים פעילים לצד הנגזרות הסליציליות, בינהם קבוצה של חומרים בשם טאנינים, אשר מותווים ברפואת צמחים לטיפול ולשמירה על רירית מערכת העיכול, ובאופן הזה נמנעים כיבים בעת השימוש בצמח.
בנוסף, הרפואה המודרנית בחרה בעיקר את החומרים הפעילים הבודדים החזקים ביותר ולעיתים קרובות גם הרעילים ביותר, בודדה אותם מהצמח שהוא בית החרושת הטבעי שלהם, והעבירה את השליטה על החומר מהשדה אל שרשרת פיקוח ורגולציה, לטוב ולרע.
בחירות אלו השאירו בשולי הדרך צמחים בעלי עוצמת פעילות מתונה יותר ורעילה פחות, אך בל נטעה, בעלי השפעה מורכבת ועמוקה בהחלט. ברפואת הצמחים המודרנית, מרבית השימוש בצמחי מרפא נעשה באמצעות צמחים אלו, וטיפול נכון הם בעלי השפעה משמעותית. מעל הכל, ההבדל בין תרופות לרפואת צמחים תמון בגישה הטיפולית. לעיתים קרובות, ברפואת צמחים נחפש צמחים שאנו מתייחסים אליהם, לדוגמה, כמזינים ומחזקים, לאו דווקא נוגדי זיהום (כמו אנטיביוטיקה) או נוגדי דלקת (כדוגמאת אספירין) למשל, כדי לחזק את המארח ולא רק להלחם בפולש או במזהם. אנו נשאף לחזק את מנגנוני האדפטציה של האדם כדי לאפשר לו להסתגל למציאות האינטנסיבית והמשתנה, באופן שאין בו תופעות לוואי או נזקים משניים. אנו נשאף לחזק את המנגנונים המנקזים פסולת, כדי למנוע ממנה להצטבר ולהזיק. והדוגמאות עוד רבות ומגוונות.
ההשענות של רפואת הצמחים המודרנית על מסורות בנות אלפי שנים הרואות באדם חלק מהטבע, ולכן מושפע מגורמים חיצוניים (כמו חומרי הדברה, מזג אוויר ועונות השנה, תזונה, חשיפה למזהמים וקרינה) ופנימיים (נטייה לעצבנות או אנמיה או עקבי אכילס אחרים), מאפשרת להתייחס בטיפול לכל הגורמים הללו ולהתאים אסטרטגיות טיפול אינדיוידואליות עבור כל מטופל, ולא דוגמטיות לכלל האוכלוסיה.
ובסוף היום, חשוב שנזכור, שחומרי הרפואה היו סביבנו תמיד, במחיר סביר לכל כיס, שייכים לכולנו ולא רק לחברות התרופות והפרמצבטיקה, שהגישה הכלכלית המודרנית מאפשרת להם להיות מונופול השולט בבריאותנו ובחומרי הרפואה.
לדוגמה, צמחים בנאלים כמו מליסה או לואיזה, הם בעלי פוטנציאל אנטי סרטני שנמצא במחקר, כאן בישראל באוניברסיטת בן גוריון .
סרפד הוא צמח עדין ומצויין לטיפול במגוון בעיות, מאנמיה ועד הגדלה שפירה של הערמונית.
פטריות מאכל שונות הן בעלות פוטנציאל טיפולי במגוון מחלות, משומני דם גבוהים וסוכרת ועד סרטן.
ניתן לומר לסיכום כי רפואת צמחים מודרנית, היא גישה טיפולית הומאנית ששורשיה הם רב תחומיים, המתאימה כיווני עבודה אינדיוידואלים עבור כל אישה ואדם, בהתאם למצבם האישי - ולא רק על פי אינדקס המחלות שלנו, ונשענת על חומרי רפואה שבעצם מהותם, כמו גם משילובם יחדיו, מחזקים מחד ופחותים בתופעות לוואי ותופעות מזיקות בלתי רצויות.
בברכת רפואת צמחים שלמה
פרג אגסי, קרוב משפחה של פרג האופיום. אינו משמש כצמח מרפא. גדל בר בארץ.